מרתה אברון
אינני זוכר איך הכירו אבי ודב אברון זה את זה, כנראה במקוה ישראל שם היו שניהם מדריכים לפני קום המדינה.
אבל זוכר אני כ”כ טוב את ביתם החם שלו ושל אשתו מרתה שזה עתה הלכה לעולמה, בשד’ בני ציון בצל העצים. היה זה רובע שהכרתי עוד לנפי שבקרתי אצלם בפעם הראשונה לכשהתידדתי עם בנם יוסי, בהיותו במרחק מספר צעדים מרחוב בוגרשוב בו גרה אחותו של אבי מימים ימימה, אליה הגעתי כבר בשנות החמישים כאשר אפשר יהיה עוד לראות ברחוב עגלת קרח רתומה לסוס.
אני זוכר את אותו זוג הקורן שמחה ואינטליגנציה, דרך ארץ ואנרגיה, תרבות יהודית פתוחה מלווה וויץ אפיני, ואף את אחיה של מרתה. היו בני דור שהיתה זאת זכות גדולה להכירם, אנשים שגדלו בקשיים ושחיו לא רק למען עצמם, כאלה שנתו לאלה שהיו במחיצתם ללא ספור כאילו הם מלאי אין-סוף של משהו גנוז שהוא היום עוד יותר חיוני כי יותר נדיר מתמיד.
תנצב”ה.
Pas de commentaire
»
Pas encore de commentaire.
Flux RSS des commentaires de cet article.
TrackBack URI
Laisser un commentaire
אינני זוכר איך הכירו אבי ודב אברון זה את זה, כנראה במקוה ישראל שם היו שניהם מדריכים לפני קום המדינה.
אבל זוכר אני כ”כ טוב את ביתם החם שלו ושל אשתו מרתה שזה עתה הלכה לעולמה, בשד’ בני ציון בצל העצים. היה זה רובע שהכרתי עוד לנפי שבקרתי אצלם בפעם הראשונה לכשהתידדתי עם בנם יוסי, בהיותו במרחק מספר צעדים מרחוב בוגרשוב בו גרה אחותו של אבי מימים ימימה, אליה הגעתי כבר בשנות החמישים כאשר אפשר יהיה עוד לראות ברחוב עגלת קרח רתומה לסוס.
אני זוכר את אותו זוג הקורן שמחה ואינטליגנציה, דרך ארץ ואנרגיה, תרבות יהודית פתוחה מלווה וויץ אפיני, ואף את אחיה של מרתה. היו בני דור שהיתה זאת זכות גדולה להכירם, אנשים שגדלו בקשיים ושחיו לא רק למען עצמם, כאלה שנתו לאלה שהיו במחיצתם ללא ספור כאילו הם מלאי אין-סוף של משהו גנוז שהוא היום עוד יותר חיוני כי יותר נדיר מתמיד.
תנצב”ה.
